תל חסי

תל חסי מהווה נקודת תצפית שולטת ממנה ניתן להשקיף על מרחבי השקמה.
בתל חסי נולדה הארכיאולוגיה הישראלית. בשנת 1890 הניח החוקר הבריטי פלינדרס פיטרי בתל חסי את היסוד לחפירות המודרניות בארץ ישראל ובסביבתה, כשהנהיג את קביעת הזמן של כל שכבה על פי כלי החרס שהתגלו בה. פטרי חשב שבתל חסי, השוכן סמוך לנקודת המפגש של הנחלים אדוריים ושקמה, שכנה העיר המקראית לכיש.

היישוב הקדום קיבל את מימיו מעינות חסי, הנובעים למרגלות התל. האתר בנוי עיר עליונה (התל), ששטחה כ-16 דונם, ומסביבו שרידי העיר התחתית, שהשתרעה על פני 100 דונם. רוב שרידי העיר התחתית הוסרו בחריש מודרני.

תל חסי היה מיושב לסירוגין מאז התקופה הכלקוליתית ועד סוף התקופה ההלניסטית. בתקופת הברונזה הקדומה השתרע היישוב בשטח התל כולו. בחפירות בתל התגלו שרידי ביצורים, בתי מגורים וחפצים רבים, ביניהם חרס נושא כתובת בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה.

החפירות בראש התל גילו מבנה מהתקופה הישראלית הקדומה. ייתכן שזהו המבצר שבנה המלך רחבעם כחלק ממערך הביצורים שהקים בגבולה הדרומי של יהודה. מערך הגנה זה התקיים עד מסע סנחריב (701 לפני סה"נ).
בתקופה הפרסית נבנתה בראש התל מצודה קטנה.