ההתקפה הראשונה נפתחה בצהרי היום, בהפגזה קשה ובהפצצה מהאוויר. במשך שבוע שלם, גל אחר גל, עמדו תושבי יד מרדכי בפני התקפותיהם של המצרים, עד שב- 24 במאי יד מרדכי נפלה בידי המצרים. עם התקדמות המצרים צפונה, הם הצליחו להתבסס בהצטלבות כביש הנגב הפנימי, עם הכביש מאשקלון לאזור קריית גת, וניתקו כליל את הנגב ממרכז הארץ. במשך ארבעה חודשים היו ניסיונות חוזרים ונשנים לשחרר את המצור על הנגב, כשחלק מהפעולות הצליחו להחדיר תחמושת ואספקה לאזור, אולם המצור על הנגב לא נשבר. בעקבות כך, החליטה ממשלת ישראל להפעיל את מלוא עוצמתו של צה"ל נגד הצבא המצרי, ולהשתלט על כל הנגב. הפעולה קיבלה את הכינוי "מבצע יואב" וארכה ארבעה ימים של קרבות. במבצע יואב השתתפו שלוש חטיבות חי"ר (גבעתי, הנגב ויפתח) וגדוד טנקים, ומפקדו היה יגאל אלון. שולבו בו גם חילות הים והאוויר הצעירים של צה"ל. בלילה שבין 17-18.10.1948 התבצע ניסיון ראשון לכבוש את משלטי חוליקאת, שהיוו את נקודת המפתח לחסימה ולשליטת המצרים במרחב. הניסיון נכשל, ולוחמי חטיבת יפתח נסוגו. בניסיון שני, יומיים מאוחר יותר, כבשו לוחמי גבעתי, בקרב עקוב מדם, חלקו פנים אל פנים, עם הרובים המכודנים ובידיים חשופות, את משלטי חוליקאת, ובהם גם גבעה 138. כיבוש משלטי חוליקאת פתח סופית את הדרך לנגב, ואפשר לחטיבות הנגב לנצל את ההצלחה, ולכבוש את באר שבע למחרת היום. אזור מרחב שקמה, שהיווה את אזור החיץ בין הצבא המצרי לשאר הארץ, משובץ כיום באתרים הקשורים למלחמת העצמאות, ומסמלים קרבות ואירועים שונים מהמלחמה:
- משלט חוליקאת: אתר החולש על מתחם "משלטי חוליקאת", שהיוו יחד עם משלטי כאוכבה ומשלטי הצומת את המערך הצבאי המצרי, שחסם בפני הכוחות הישראליים את הדרך לנגב;
- אתר שחזור הקרב ומגדל המים ההרוס ביד מרדכי: הישוב הראשון שעמד בדרכם של המצרים לעבר תל אביב, ולאחר קרבות קשים ביותר נפל לידיהם. בדרום הקיבוץ נמצא אתר הנצחה וביקור, בו משוחזר הקרב בין מגיני הקיבוץ לצבא המצרי. כמו כן, הושאר על גבעה בלב הקיבוץ מגדל המים שהופצץ וקרס במלחמה;
- ה"פילבוקס" ביד מרדכי: מוצב חוץ של קיבוץ יד מרדכי, ששימש כמשלט קדמי בהגנת המשק. עם נפילתו בידי הצבא המצרי, שימש כמרכז להתארגנותם להתקפה על הקיבוץ עצמו;
- טריז בית חנון: טריז שיצרו כוחותינו, בדחקם את הכוחות המצריים הנסוגים משטח ישראל ממפקדתם ועורפה ברצועת עזה.
מבצע קדש: בתחילת שנות החמישים סבלו היישובים הישראלים מחדירות של "פדאיון", בעיקר מכיוון רצועת עזה. חוסר הביטחון היה בין הגורמים שהביאו ל"מבצע קדש" (1956) שבו כבשה ישראל, תוך שיתוף פעולה עם בריטניה וצרפת, את מרבית חצי האי סיני. בעקבות לחץ בין לאומי, נסוגה ישראל בתחילת 1957 מכל השטח שכבשה, חוץ מרצועת עזה והחוף מול מצרי טירן. ביחס לשטחים אלה עמדה ישראל בתוקף על ערובות לחופש השיט ולביטחון מפני התקפה מצרית. אחרי משא ומתן ממושך, ומשבר רציני, הושגה בפברואר הבנה, שלפיה יוצב חיל החירום של האומות המאוחדות לאורך הגבול, כולל ברצועת עזה ובשארם אשיח'. הנסיגה הישראלית הושלמה בתחילת מרס, אך בניגוד לציפיותיה של ישראל, הוחזרה רצועת עזה מיד לידי מצרים, וחדירות הפדאיון מאזור זה התחדשו במהרה.
מלחמת ששת הימים: המתיחות בין ישראל ומדינות ערב גברה בהתמדה, החל מאמצע שנות ה-60, כתוצאה מריבוי פעולות הסתננות והחבלה הפלסטיניות מתוך שטח סוריה, ירדן, רצועת עזה וחצי האי סיני, שבוצעו בעידוד פעיל מצד מדינות ערב. נוספו לכך מתחים, על רקע פרויקטים להטיית מקורות מים בישראל וסוריה, והפגזות סוריות לעבר היישובים הישראליים בעמק החולה. מתיחות זו הובילה למלחמת ששת הימים, שהייתה מלחמת בזק. במלחמה זו היו מעורבים ישראל, מצרים, סוריה וירדן, ונמשכה מ-5 ועד 10 ביוני 1967. מלחמת בזק זו התאפיינה בעליונותו של צה"ל על צבאות ערב, דבר שתרם להבסה מהירה של צבא האויב, תוך גרימת אבדות רבות בנפש ובכלי מלחמה. בלילה שבין 5-6.6.1967 ניטש קרב מר במבואות עזה, כשבתחילה נכבשה צפון הרצועה, ומאוחר יותר נכבשה העיר עצמה. עם כיבוש רצועת עזה במלחמת ששת הימים ואילך, צה"ל נשאר לשלוט בה. במהלך התקופה לא הייתה גדר מפרידה ממשית בין רצועת עזה לישובים בישראל, והדבר הביא לחדירות תושבי הרצועה לתחום ישראל, ולגניבות רכוש מהישובים הסמוכים, שהסבו נזקים כספיים גדולים. במקביל, רבים מתושבי הרצועה הועסקו בישראל.
בשנת 1995, בסמוך ליציאת צה"ל מרצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו, הורה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל על הקמת גדר מערכת, שתפריד בין רצועת עזה לישובים הישראליים בתחומי הקו הירוק. עם הקמת הגדר נקבעו מספר מעברי גבול: המעבר הרלוונטי ביותר למרחב שקמה הוא מעבר ארז, המהווה מעבר לאוכלוסייה ולכלי רכב. מעברים נוספים הם מעבר קרני, המיועד למעבר סחורות, ומעבר כיסופים.
