בסקרי עופות שנעשו במישארים במרחב שיקמה בשנים 2012 – 2013 זוהו בסה"כ 120 מיני עופות, מהם 51 מקננים (יציבים ומקייצים), 26 חורפים ו- 42 חולפים.
• מרחב שיקמה הוא מרחב בעל אופי מישורי המנוצל ברובו לחקלאות. במרחב זה משובצים מאות "מישארים" - שטחים טבעיים בלב שטחים חקלאיים, המשמרים את תצורות הקרקע והצומח הטבעיים של האזור – מרביתם כיפות רכסי כורכר, ערוצים מסדר שני ושלישי ומחצבות ננטשות, בעלי תכסית צומח נמוך של בתה
מגוונת. גודלם של המישארים משתנה, מעשרות מטרים רבועים ועד מאות דונמים. • רבים מהמישארים הם ערוצי וואדיות ושלוחות תלולות שהושארו במצבם הטבעי מפאת חוסר כדאיות כלכלית וקושי טכני של החקלאים לעבד אותם, חלק מהמישארים שימשו בעבר לכריית כורכר וחמרה וכיום הם למעשה מחצבות נטושות. כך או כך, ברבים מהמשארים קיימים קווי מצוק, המאפשרים קינון של עופות דורסים (אוח עייטי, כוס חורבות ועוד) ועופות מקנני-חורים נוספים (דוגמת כחל,
שרקרק, דוכיפת ועוד).
• המישארים מהווים, אם כן, "איים" של בית גידול טבעי בלב "ים" של שדות מעובדים אחידים (מונוקולטוריים) שהמגוון הביולוגי בהם דל.
• הצמחייה הטבעית שהתפתחה במישארים, ערוצי הוואדיות ומצוקי המחצבות מהווים עוגנים עבור אוכלוסיית העופות המגוונת הייחודית למרחב זה. בהיבט הזה,
המישארים משרתים הן את האוכלוסייה המקננת והן אוכלוסיות גדולות של ציפורים נודדות, המגיעות לבלות את החורף, או עוצרות למנוחה ולתדלוק בלבד. • העופות הדורסים, החסידות וציפורי השיר מהווים מדבירים ביולוגיים יעילים בשדות החקלאיים, קיומם של רבים מהם תלוי בשטחי המישארים המהווים מקום חיות למגוון הביולוגי.
המישארים חשובים במיוחד עבור אוכלוסיית העופות הדורסים, שקיומה מותנה בשטחים טבעיים בלתי מופרים, בקווי מצוק המשמשים לקינון, ובעצים גבוהים המשמשים לקינון, למנוחה, ולעמדת תצפית בזמן ציד. הדורסים נעים בין שטחי הקינון והמנוחה במישארים, לבין שטחי הציד בשדות החקלאיים הפתוחים, וכך הם משמשים כמדבירים ביולוגיים
בחקלאות.
בשטחי המשארים זוהו 5 מיני עופות דורסים מקננים (יציבים ומקייצים): חוויאי-הנחשים, עקב-עיטי, בז-מצוי, בז-עצים, נץ-מצוי.
חוויאי-הנחשים: מין של עיט גדול (מוטת כנף 1.80 מטר), הניזון בעיקר מזוחלים, אך בשדות החקלאיים צד מכרסמים. באזורנו הוא מקייץ – מגיע במרץ ועוזב באוקטובר (את החורף מבלה באפריקה). מקנן על עצים גבוהים בקן גדול שהוא בונה מענפים וזרדים. לאחר עונת הקינון החוויאים מתכנסים בעשרותיהם סביב שדות שלף ושדות חרושים וצדים
במשותף.
עקב-עיטי: דורס בגודל בינוני הניזון במכרסמים, ציפורים וזוחלים. מקנן במישארים על עצים גבוהים ויוצא לציד בשדות החקלאיים בכל המרחב. אוכלוסיה קטנה מקננת במרחב שקמה ופרטים נוספים מגיעים בחורף מאירופה.
בז-מצוי: דורס קטן ושכיח, יציב בארץ. מקנן בכוכים קטנים במצוקים. מדביר ביולוגי יעיל ביותר של מכרסמים.
בז-עצים: דורס קטן ומהיר הניזון מציפורים שהוא צד באוויר. באזורנו מקייץ – מגיע באפריל ועוזב במהלך אוקטובר (את החורף מבלה באפריקה). מקנן על עצים גבוהים בקינים נטושים של עורבים.
נץ-מצוי: דורס קטן וזריז הניזון בעיקר מציפורים שהוא צד בחורשים ובנופי סבך. מקנן על עצים גבוהים בקן שהוא בונה מענפים וזרדים.
המישארים משרתים במהלך החורף והנדידה מגוון יוצא דופן של עופות דורסים, חלקם ממינים המוכרים בסכנת הכחדה עולמית או אזורית. במהלך הסקר נצפו 19 מינים של עופות דורסים חורפים וחולפים (עיט צפרדעים, עיט שמש, עיט חורש, עיט ערבות, עיט ניצי, עיט גמד, עקב חורף, עקב עיטי, זרון תכול, זרון סוף, זרון פס, זרון שדות, דיה שחורה, נץ מצוי, בז נודד, בז צוקים, בז גמד, בז ערב, בז אדום), מהם ארבעה מינים בסיכון עולמי (עיט שמש, עיט צפרדעים, זרון שדות ובז אדום) ושלושה בסיכון אזורי-ארצי (עיט ניצי, בז צוקים ובז אדום).
עיט-שמש ועיט-צפרדעים: שני מיני עיטים גדולים הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית ("עתידו בסכנה" – Birdlife International 2013 ,VU). מגיעים אלינו ממזרח אירופה ואוכלוסיותיהם העולמיות קטנות (כאלף זוגות דוגרים).
עיט-ניצי: מין של עיט מהיר ואגרסיבי הניזון ביונקים עד גודל שועל ובעופות כמו יונה וחוגלה. בארץ נמצא בסכנת הכחדה חמורה, עם כעשרה זוגות מקננים בלבד ("בסכנת הכחדה" – EN). הפרטים שנצפו במרחב שקמה הם פרטים צעירים שמקורם ככל הנראה בזוגות ישראליים או בגרעין הרבייה שבחי-בר כרמל (על רגלו של אחד הפרטים זוהתה טבעת אלומיניום). העיטים הניציים הצעירים משוטטים על פני שטחים גדולים ובתקופה זו הם פגיעים יחסית, על כן יש חשיבות רבה להקפדה על מיגון עמודי חשמל ומניעת הרעלות.
זרון סוף, זרון תכול, זרון פס וזרון שדות: מיני עופות דורסים האופייניים לשדות פתוחים וצדים תוך כדי ריחוף נמוך מעל פני השטח. הזרונים המבלים בארץ בעונות החורף והנדידה וכולם נצפו במרחב שקמה במספרים גדולים יחסית. אוכלוסיותיהם של ארבעת המינים הללו נמצאים במגמת ירידה בעולם, ואחד מהם – זרון-שדות, מוכר בסכנת הכחדה עולמית.
בז צוקים: בז גדול ונדיר הניזון ביונקים קטנים ועופות. חורף במספרים קטנים במרחב שקמה ובצפון הנגב. כעשרים זוגות שלו מקננים בחבל המדברי של ישראל והוא מוגדר בסכנת הכחדה בישראל ("עתידו בסכנה" – VU).
בז אדום: בז קטן וצבעוני המקנן במושבות וניזון בחרקים. מבלה את החורף בדרום אפריקה ואצלנו מקנן בין פברואר ליולי. מוגדר בסכנת הכחדה בארץ ובעולם ("עתידו בסכנה" – VU).
בז נודד ובז גמד: דורסים מהירים ואגרסיביים של נופים פתוחים, שניהם חורפים במרחב במספרים קטנים. הבז הנודד נוהג לעמוד על עמודי חשמל ולצאת מהם למעופי צייד מהירים של יונים וחוגלות, הבז הגמד מעופף נמוך מעל השטח ומפתיע ציפורי שיר קטנות מטווח קצר.
בז ערב: דורס קטן ומרהיב הצד חרקים באוויר או על הקרקע. מקנן באירופה וחולף דרך ישראל במספרים גדולים יחסית. נהנה מהשטחים הפתוחים של מרחב שקמה.
במהלך הסקר נצפו 6 מיני דורסי-לילה, מהם 5 מקננים: כוס חורבות, תנשמת לבנה, שעיר מצוי, ינשוף עצים ואוח עייטי. כמו כן נצפה מין אחד חורף – ינשוף שדות. דורסי הלילה הם מדבירים ביולוגיים יעילים במיוחד, וקיומם במרחב מותנה במצוקים ובעצים הקיימים במשארים (למעט התנשמת שמקננת גם בתיבות קינון שמותקנות עבורה בשדות החקלאיים).
בתחום הסקר נצפו מספרים גדולים יחסית של תורים מצויים, הן בנדידה והן בקינון. זאת לעומת מגמה מתמשכת שקיימת בשנים האחרונות בכל הארץ (כמו גם באירופה) של עלייה במספר תורי הצווארון לעומת ירידה במספרי התור המצוי.קוקיה מצויצת וקוקיה אירופית: מינים מרשימים ביופיים ומעניינים בהתנהגותם, ניזונים בחרקים ובמיוחד בזחלים שעירים. במהלך הסקר נצפו מספר קוקיות אירופיות החולפות באזור אגב נדידה. קוקיות מצויצות נצפו במספרים גדולים (עד 20 פרטים בתצפית) ומספר זה מייצג ללא ספק צפיפות שיא של המין בארץ, המטיל את ביציו בקינים של עורב אפור. למרות צפיפות הקוקיות, לא נראה שהן משפיעות באופן משמעותי על מספר העורבים האפורים שבקיניהם הן מטילות.
מקייצים בכל השטח ומקננים בקירות הכורכר. צפיפות הפרטים גבוהה מאוד יחסית לשאר חלקי הארץ.
ציפורי שיר 33 מינים נצפו במהלך הסקר, המינים החשובים מבחינת שמירת טבע הם חמריה, חנקן אדום-ראש, חנקן גדול, סבכי קוצים ותפר. מינים אלה אופייניים לערבה עשבונית, בתה ויער-פארק, והם נמצאים במגמת ירידה מתמשכת בארץ. ראויים לציון מיוחד חמריה, חנקן אדום-ראש וסבכי קוצים, שמספריהם נמצאים במגמת ירידה מתמשכת במרכז הארץ.
- שטחי המישארים שנסקרו מהווים מקום חיות מגוון המורכב מרכסי כורכר בעלי תכסית בתה וגריגה נמוכה, קווי מצוק ארוכים ושטחי מחצבות ננטשות. שטחים אלה מהווים ניגוד לשטחים החקלאיים הנרחבים שסביבם שבהם בית הגידול אחיד ודל. שטחי המשארים חיוניים עבור מרחב שיקמה והם המאפשרים את הקיום של חברת
עופות מגוונת, כולל מיני עופות דורסים הנמצאים בסכנת הכחדה בארץ ובעולם וכן מינים רבים הניזונים במכרסמים ובחרקים, ומהווים מדבירים ביולוגיים עבור הגידולים מזיקים בחקלאות.
- בשטחי המישארים מקננים לפחות 51 מיני עופות. מינים רבים נוספים מאכלסים את השטח בעונות המעבר ובחורף. השטחים שנמצאו כערכיים ביותר מבחינת הרכב הציפורים הם רכסי הכורכר והמחצבות הננטשות, שבהם מקננים מינים שהפכו בשנים האחרונות לנדירים דוגמת חמריה, שרקרק מצוי, כחל, תור מצוי, סבכי קוצים
וחנקן אדום ראש. בכלל המחצבות הנטושות ובצורה גורפת נמצאו קינונים של אוח עייטי, כוס חורבות ובזים.
- ערכיות גבוהה נמצאה לכל שטח מרחב שקמה בזכות העופות הדורסים הרבים החורפים בו, ובמיוחד הדורסים המוגדרים בסכנת הכחדה – עיט שמש, עיט צפרדעים, עיט ניצי, זרון שדות, בז צוקים ובז אדום.
