מינים פולשים הם מינים זרים שגורמים לנזקים אקולוגיים או כלכליים בסביבתם החדשה.
מינים זרים מועברים ממקום למקום באופן מכוון (חוקי ובלתי חוקי) כחלק מסחר למטרות חקלאות, ממשק, הדברה ביולוגית, ייצוב חולות, חיות מחמד ועוד, או בטעות, כ"נוסעים סמויים" בתעבורה ימית, יבשתית ואווירית, בגופו של אורגניזם אחר ועוד. ישנם מינים שהובאו במתכוון ותחת פיקוח, בדרך כלל למטרות גידול, אבל מספר פרטים "ברחו" והתחילו להתרבות בטבע.
המינים הפולשים יכולים ״להשתלט״ ולהביא לצמצום אוכלוסיות מקומיות, לעתים עד כדי הכחדת מינים. דחיקה תחרותית, טריפה, שינוי במשאבים, במאזן המים, פונדקאות לטפילים ועוד. כל אלו משפיעים על המערכות האקולוגיות ועלולים להוביל לנזקים משמעותיים ופגיעה בשטחים הפתוחים, בצמחיה הטבעית, בחיות הבר ובחקלאות.
חולות נודדים נתפסו בתחילת המאה העשרים כבעיה, מכיוון שהם כיסו שטחים חקלאיים פוריים והפריעו לעורקי תחבורה. לכן ניסו הבריטים בתקופת המנדט (1917 – 1948) לייצב את החולות ע"י נטיעת מינים שונים של צמחים, ביניהם מינים מקומיים כגון לענה חד-זרעית וידיד החולות, אך גם מינים זרים כגון שיטה מכחילה, אשל הפרקים ואיקליפטוס. שניים מהמינים שהובאו לאזור על מנת לייצב את החולות והפכו למינים פולשים הם: השיטה המכחילה וטיונית החולות.
השיטה המכחילה היא עץ בעל גזעים אחדים, עלים מכחילים ופרחים צהובים דמויי כדור. השיטה הובאה לארץ מאוסטרליה בשנות העשרים של המאה העשרים לצורך ייעור, גינון, ייבוש ביצות ועצירת חולות נודדים, ומאז החלה להתפשט ברחבי הארץ. השיטה נוטה לגדול בכל מקום בו אירעה הפרעה של הקרקע, כמו לאורך צידי דרכים. זרעיו מופצים על ידי נמלים, הגוררות אותם אל קיניהן. כשהקרקע מופרעת, הזרעים מגיעים אל פני הקרקע ונובטים. השיטה גדלה במהירות רבה ומשתלטת על מגוון בתי גידול בישראל, בעיקר בחולות במישור החוף, בתי גידול לחים ושטחי חורש ים תיכוני. השיטה המכחילה גורמת נזק רב לשטחים אליהם היא פולשת: היא גורמת להצללה ומנצלת מים וחומרי הזנה מהקרקע, דבר המעכב את גדילתם של מיני צמחים אחרים בקרבתה, וכך פוגעת קשות במגוון הביולוגי. האפקט חמור במיוחד בבתי גידול חוליים, בהם התפשטות השיטה המכחילה הביאה לשינוי דרסטי באחוזי כיסוי הצומח, ועקב כך לעצירת החולות הנודדים ולהצללה נרחבת. בגדות נחלים השתלטות השיטה גורמת לקריסת הגדות ולפגיעה בתוואי הנחל. מיגור פלישת השיטה המכחילה בישראל מהווה משימה קשה ביותר, מכיוון שכמויות הזרעים הן אדירות. כריתת העץ ושריפתו אינן הורגות אותו, ואפילו עקירת הצמח בשלמותו אינה מספקת, משום שזרעים הנשארים בקרקע עמידים למשך כ-50 שנה.
היא צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים, המסתעף לענפים זקופים, וגובהו נע בין 30 ל-200 ס"מ. הגבעולים שעירים עד זיפניים והעלים שעירים ודביקים. טיונית החולות פורחת בצהוב כמעט כל השנה, ממרס עד דצמבר. לזרעי הטיונית ציצת שערות העוזרת בהפצתם. טיונית החולות גדלה בחולות, בצידי דרכים, בשדות ובשמורות טבע. הטיונית הובאה לארץ מצפון אמריקה בשנת 1975, כדי לסייע בייצוב של חולות נודדים במפרץ חיפה, והתפשטה לכל אורך מישור החוף, תחילה צפונה לעמק זבולון ולמישור חוף הגליל, ואחר כך דרומה לשרון עד מישור החוף הדרומי. הטיונית דוחקת מיני צמחים מקומיים ע"י הצללה.
התוצאה היא, שבמקומות שבהם היה שפע מינים, ישנה השתלטות של שיטה וטיונית, שפוגעות במיני צמחים אחרים ובנוף, מעמידות בסכנת הכחדה את בית הגידול החולי, ואת בעלי החיים השוכנים בו. הדבר הביא את רשות הטבע והגנים לנקוט פעילות יזומה למזעור הנזקים של המינים הפולשים. המטרה העיקרית של הפעילות הינה מניעת אובדן המגוון הביולוגי והרס מערכות טבעיות על ידי התנחלות מינים פולשים.
1. הסברה וחינוך להגברת מודעות הציבור, המגדלים והסוחרים, לנזקים שגורמים מינים פולשים;
2. חקיקת חוקים האוסרים סחר במינים בעלי פוטנציאל פלישה;
3. אכיפה להקטנת הסחר בחיות אקזוטיות.
4. פעולות ממשק לעצירת התפשטות השיטה והטיונית: בטיונית מתבצעת עקירה מהשורש באזורים מוגדרים, איסוף הצמחים ופינויים מהשטח. בשיטה מתבצעת עקירת עצים מאזורים מוגדרים ולאחר מכן טיפולים חוזרים של ריסוס במקומות בהם יש "הצצות" חדשות;
5. קידום המחקר, הניטור ופיתוח פתרונות לבעיה.
