הקרקע היא גוף תלת מימדי, המשתנה בהדרגה ממקום למקום, כתוצאה משינויים בגורמים ובתהליכים יוצרי קרקע. חתך המתאר את ממד העומק, בא לידי ביטוי בשם ובמיון הקרקעות. המימד האופקי, לעומת זאת, משתנה ממקום למקום. ההיסטוריה הגיאולוגית של האזור כוללת סידרת הצפות או חדירות ימיות עם שלבי השקעה יבשתיים. המשקעים הימיים והיבשתיים המשולבים זה בזה, והתהליכים הגיאומורפולוגיים עיצבו את צורות הנוף. על התשתית הורבדו משקעים איאוליים (סחף רוחות), אשר הושפעו אחר כך בחלקם מתהליכים יוצרי קרקע. מקור הסדימנטים (משקעים) בשטחי הגבעות ובמישורים של צפון האזור, הוא אבק איאולי המדברי. המדרונות והאפיקים מכוסים בלס פלוביאטיבי (סחף נחלים), שנוצר מסחף משני של הלס האיאולי. עוצמת הכיסוי נעה בין 0 ל- 20 מ' ויותר, ומורכבת מסדימנטים סילטים וחרסיתיים. החומרים הסילטיים והחרסיתיים הוסעו ממדבריות הדרום לאזורנו על ידי הרוח, אליהם הצטרפו קרקעות סחף, שמקורן בהרים והן נפוצות בעיקר במזרח המרחב ובאפיקי נחלים. מערב המרחב מאופיין בחול דיונות, שהוסע על ידי הים. החול התקשה והפך ברובו לאבן חול גירית: כורכר. חתך הקרקע האופייני כולל את העמודה הבאה (מלמטה למעלה): כורכר, חול צהוב, חמרה פוסילית (חוסמס), חרסית וקרקע חומה. הסחיפה הסירה חלקים מהשכבות העליונות. בשטחים המדרוניים הייתה סחיפה רבה, ובשטחים הנמוכים סחיפה מועטה, לכן במרחב ישנו מגוון קרקעות, החל מחול ומכורכר קדומים, ועד לקרקעות חומות כהות, שלא נפגעו עדיין מתהליכי הסחיפה. עקב תנאי האקלים נשטפו המלחים קלי התמס לעומק, ואילו מלחים קשיי תמס ויוני נתרן הספוחים לחרסית עדיין נמצאים בתהליך שטיפה.
