ברכת דורות

ברכת דורות ("חרבת נמוסה") הנמצאת מזרחית לקיבוץ דורות הוקמה ב-1947 כחלק מתוכנית "פנטזיה" של מהנדס מקורות שמחה בלאס.

 

במהלך ביקור בלונדון גילה בלאס שהבריטים העמידו למכירה כגרוטאות כ-200 קילומטר של צינורות משומשים בקוטר 6-8 אינץ'. צינורות אלה שימשו בלונדון להעברת מים לכיבוי דלקות בימי מלחמת העולם השנייה (ניתן לראות חלקי צינורות בגבעה). בלאס החליט לרכוש את הצינורות וכך הצליחו אנשי מקורות להעביר מים מקידוחים מאזור נירעם וגברעם לישובים החדשים בנגב. רוב מניחי הצינורות היו מתיישבי הנגב. כמה חודשים לאחר מכן הסתיימה הנחת הצינור ומים זורמים הגיעו עד נירים.


על הגבעה ניתן לראות בריכת בטון של מקורות, שנפחה כ- 1,000 מ"ק ולצדה מבנה הרוס ששימש כבית משאבות. המים לבריכה הגיעו מהקידוחים ומי התהום הוזרמו אל דורות והישובים הסמוכים. במהלך המצור המצרי על הנגב שימשה הנקודה אתר מפתח וממנה הופעלו המשאבות שהזרימו מים לישובים הנצורים, ולכן היו מסביב לבריכה 4 עמדות שמירה, שלתוך אחת מהן ניתן להיכנס. לאחר מלחמת העצמאות הוקמו קווים חדשים והבריכה ננטשה. לצד בריכת הבטון ישנה בריכת אגירה נוספת מהתקופה הביזנטית, הבנויה אבני כורכר.

 

מהמקום נוף פתוח ורחב המשקיף לעבר בתרונות רוחמה, חרבת ג'ממה ועוד.

 
במקום ניתן לראות גם את שרידי קו צינור המים.

 

סיפור רכישת הצינורות, הנחת קו המים הראשון לנגב מתואר ב"קונצ'רטו לצינור" מספר 1 - הרעיון, התכנון והביצוע של צינור המים הראשון לנגב 1947 מאת: ד"ר מרדכי נאור.