הצבי הוא בעל חיים קל רגליים וידוע במהירותו הרבה ובמראהו העדין והאצילי. הצבאים חיים בעדרים קטנים בדרך כלל, בנופים פתוחים כגון מישורים טבעיים, בשולי שדות ובאזורי חולות ברוב חלקי הארץ. הצבי הוא צמחוני. משקל זכר הוא כ-25 קילו ונקבה כ-18 קילו.
בארץ ישנם כ-3000 פרטים של צבאים והם מתחלקים לשלושה מינים של צבאים: צבי ישראלי, צבי הנגב וצבי השיטים. צבי הנגב וצבי השיטים חיים במדבר, הצבי הישראלי (נקרא גם צבי ארצישראלי): שוכן בחבל הים-תיכוני, במישורים ובמדרונות הרים, ובחלקים נרחבים של הארץ מקו המדבר צפונה, כמו גם במרחב שקמה.
אוכלוסיותיהם של שני מינים, הצבי הישראלי וצבי הנגב, מוגדרות בספר האדום של החולייתנים בישראל מין שעתידו בסכנה (לאחרונה הוחמרה הגדרתו של הצבי הישראלי ועתה הוא מין בסכנת הכחדה). אולם מצבו של צבי השיטים, המין השלישי החי בישראל, קשה עוד יותר ומעורר דאגה רבה, שכן אוכלוסייתו מונה רק כמה עשרות פרטים באזור הערבה, והגדרתו בספר האדום היא מין בסכנת הכחדה חמורה. גורמי הסיכון העיקריים הם פעילות האדם ונוכחותו.
בעבר היה הצבי חיית בר נפוצה למדיי באזורנו, אך בעקבות הפצת הנשק החם במזרח התיכון הצטמקה מאוד אוכלוסיית הצבאים בגלל ציד. עם הקמת רשות שמורות הטבע (היום רשות הטבע והגנים) באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת החלו נעשות פעולות מניעה: הציד הוגבל, חוקי הגנת חיית הבר נאכפו ופעולות חינוך והסברה העלו את מודעות הציבור לחשיבותה של שמירת הטבע. אמנם צעדים אלו נשאו פרי ואוכלוסיות הצבאים בישראל גדלו, אך עדיין לא יצאו מכלל סכנת ההכחדה המרחפת מעליהם.
צבעים
צבעי הצבי מאפשרים לו להסוות עצמו היטב בשטח. צבעו כצבע הקרקע וגחונו בהיר, וההצללה שנוצרת בין הגב הכהה והמואר לבטן הלבנה והמוצלת מקשה על הטורפים להבחין בעדר צבאים הרובץ בצל עצים ומעלה גירה. על רקע צבעי ההסוואה בולטים פסי צבע שחורים המשמשים לתקשורת: הזנב השחור נע על רקע האחוריים הלבנים ומאפשר תקשורת בין צבאים ואף בין הצבאים לטורפיהם. עובי פס הצד וצורתו, צורת הקרניים וצורת הכתם השחור על האף שונים מפרט לפרט ומאפשרים זיהוי של כל חבר בעדר.
התנהגות חברתית
הצבאים הם בעלי חיים חברותיים וחיים בעדרים: עדרי זכרים, עדרי צעירים (מגיל חצי שנה עד גיל שנתיים) ועדרי נקבות עם צעירים (עד גיל חצי שנה). גודל העדר נקבע לפי צפיפות האוכלוסייה וזמינות המזון במרחב. בתוך העדר יש מדרג לפי גודל הצבאים וכוחם: הזכרים גדולים וחזקים מן הנקבות, והנקבות גדולות וחזקות מן העופרים. בכל עדר יש מדרג זכרים ומדרג נקבות. המדרג נקבע במאבקי כוח ובמהלכם הצבאים משלבים את קרניהם אלה באלה ודוחפים זה את זה בעצמה רבה.
תזונה
הצבי הוא בעל חיים אוכל עלווה טיפוסי, וניזון גם מעשבים חד-שנתיים בסוף החורף ובאביב. מזונו האופטימלי מכיל חלבונים רבים ומים מחלקי עצים ושיחים: קדקודי צמיחה, עלים צעירים, פרחים ופירות, ובדרך כלל אין הוא זקוק למקורות מים אחרים.
רבייה
זכרים בוגרים תוחמים טריטוריות ב"תחנות ריח" שבהן הם מטילים גללים ושתן גודל הטריטוריה נקבע לפי תנאי המקום וצפיפות אוכלוסיית הזכרים, ונע מכמה עשרות דונם לכמה מאות. הטריטוריה נתחמת באזורים עשירים במרעה, והנקבות נמשכות לשם. למשל באזור רמות יששכר האזורים העשירים הם שטחי המדרונות המתונים. זכרים טריטוריאליים מזדווגים בסתיו עם נקבות מיוחמות העוברות בשטחם. ההיריון נמשך כשישה חודשים.
גידול צאצאים
לפני ההמלטה הנקבה נפרדת מן העדר ובדרך כלל מולידה עופר אחד, פקוח עיניים ומכוסה פרווה. מיד לאחר ההמלטה האם אוכלת את השלייה ומסלקת סימנים אחרים שעלולים למשוך טורפים. לאחר זמן קצר העופר נעמד על רגליו ומחפש לעצמו מקום מחסה מוסתר. מקץ כמה שבועות העופר ואמו מצטרפים לעדר ובגיל חצי שנה עופרים זכרים עוזבים את האם ומצטרפים לעדרי הצעירים.
