אזור רצועת עזה היווה, לאורך כל היסטוריית ההתיישבות באזור, שטח בעל חשיבות אסטרטגית-צבאית מכריעה. תכונותיו הגיאוגרפיות של האזור, ומיקומו על צירי מעבר מרכזיים, הפכו אותו למשמעותי בשליטה הצבאית על הנגב. יחסי הכוחות בין עמים וצבאות, הנלחמים על השליטה באזור, עוברים כחוט השני לאורך ההיסטוריה של המרחב, ובאים לידי ביטוי כמעט בכל מערכה צבאית, שנערכה באזור ארץ ישראל. בהיסטוריה העתיקה, השפיעה השליטה על האזור, ששימש כגבול גיאוגרפי - אקלימי ומדיני - פוליטי, על הנוף האנושי - תרבותי במרחב. מיקומו של חבל זה בין יחידות פוליטיות חזקות, שקמו במהלך ההיסטוריה (פלשת, כנען, יהודה, מצרים), הפכה אותו פעמים רבות לאזור חיץ. לעיתים קרובות הוא לא נכלל בתחום יחידה פוליטית כלשהי, אלא שימש כ"מרחב התרעה". בהיסטוריה בת זמננו, מיקומה של עזה על חוף הים, ופעילות נמל אינטנסיבית, הפכו אותה לנקודת שליטה אסטרטגית, החולשת על של שני צירים עיקריים: ציר מערב - מזרח, הקושר את רצועת החוף לרצועת ההר ולחברון; וציר צפון - דרום, המחבר את צפון סיני למישור החוף.
